Posted from Palermo, Sicily, Italy.

English translation

לפני הכל כדאי להודיע שהפעם אני  (ליאור) הוא הכותב. כמובן שזה בלתי אפשרי עבורי להתקרב לרמת הכתיבה של שרון, אז מראש אני מודיע: עמכם הסליחה 🙂 .  אך בכל זאת כמה מילים מהקפטן?..:) קשה מאוד לכתוב בלוג בתקופה שכזאת. אנחנו כל הזמן ״צמודים״ לחדשות, קוראים ובולעים כל פיסת מידע. חושבים כל הזמן על המשפחה, על החברים ועל כל העם. נקרע ליבנו מדברי הבלע והשנאה שאנו פוגשים בפייסבוק או בתגובות לכתבות באינטרנט. אבל בכל זאת, אולי ממש מעט מעט של אסקפיזם, ניקח אתכם איתנו קצת לטייל עם הסירה ואולי בכך נרגיש שתרמנו משהו, שסייענו לכם קצת ולו אם גרמנו לכם קצת לחייך. אז אני אתחיל עם קצת תמונות מהתקופה האחרונה

הנה עידו שמתאמן על קשרים והוא ממש קרוב לבצע קשר מוט

חלות ליום שישי עם אבא

בתום שיט קופצים עם אמא לשחות בעגינה. הדינגי קשורה לסירה

ארוחת ערב שנמשכת ונמשכת ונמשכת ונמשכת,,,,,,,,

רונה בונה את המגדלור הגבוה בתבל

בוקר טוב לרונה

לילה טוב עידודו (על דלת המיטב תמונות של מילה ואלי החברות הטובות) בוקר

שרון ברכבת התיירים בקורפו ( אל תצחקו!;-/ זה גדול;)

הנה אי מקבוצת האיוניים ביוון. זהו הכפר המקסים Kioni באי Ithaka

שרון ואני נחים לרגע קט. רגלים נפוחות מצעידה בבריכת דגי הפדיקורב ב-Lefkada

שיעורי נהיגה ראשונים (רונה למדה להבדיל בין ימין לשמאל)  תמונות מהאי המדהים Corfu

אז ככה… סגרנו שלושה וחצי חודשים של חיים ו(חוסר) שיגרה על הבית המתנדנד שלנו. אז מאחר ואני לא מרבה לכתוב אנצל את הבמה כדי לפרט מעט נתונים ומספרים למעוניינים: בשלושת החודשים שטנו כ 1400 מייל (כ 2700קילומטר). כשליש מרחק עשינו עם מפרשים ושני שליש עם המפרש הראשי שקוראים לו: מנוע. עברנו מטורקיה ליוון בים האגאי, משם דרך המפרץ הסרוני (אתונה) מפרץ קורינט, מפרץ פטרה לים האיוני. באיים של הים האיוני נהננו מאוד. המזג אוויר היה הרבה יותר טוב. ביקרנו ב Ithaki, Kastos, Kalamos, Meganisi, Lefkas, Paxos, Corfu, ונפרדנו מיוון ב Othonoi.   … משם עברנו לאיטליה בקפיצות ארוכות עד למסינה שבסיציליה. במסינה נחנו מעט במרינה ויצאנו לטייל בסיציליה עם רכב ששכרנו,לאחר מכן יוצאים אל עבר האיים האייולים מצפון לסיציליה ואז מתוכנן לחצות לסרדיניה.



כאשר קנינו את הסירה אמר לנו המוכר: לשוט בעולם זה בעצם לתקן את הסירה שלך במקומות יפים. אני חושב הרבה על המשפט הזה ועל כמה שהוא נכון. זה התחיל עם חווית תיקונים מאוד לא נעימה בטורקיה של כמה שבועות. בהמשך היינו צריכים לתקן שוב את מתפיל המים ש״תוקן״ בטורקיה, להחליף את משאבת הקירור של המקררים, לישר את העוגן שהתעקם מעגינה בסלעים, לתקן את הדינגי, והרשימה עוד ארוכה (יש לנו באמת רשימה ארוכה של דברים לתקן), ולא משנה כמה תעבוד- הרשימה תישאר כזו: ארוכה.

הנה למשל תיקון בלתי צפוי: רוח בעוצמה גבוהה משכה את הסירה, ומאחר והיה תקוע בתוך סלע התעקם העוגן לחלוטין. באי קורפו מצאנו בעל מקצוע אדיר שתיקן לנו את העוגן בעבור מחיר סביר ביותר.

מדי פעם אני מנסה את מזלי בדיג. יש לי סיפור ארוך עם דיג. אני חולה על זה, אבל המזל לא הכי האיר לי פנים עד לאותו יום… שעליו אספר עכשיו. יש לנו פורפרה שמחוברת לסירה וכשאנו שטים אני מוריד כחמישים מטר חוט דיג עם דג מדומה. לא הצליח לנו. מספרים שהים התיכון לא מלא בדגה.  אבל בשיט מיוון לעבר איטליה האיר לנו המזל וסוף סוף -כשכולם ישנו- שמעתי את הצליל שאני כל כך אוהב: ׳טררררר טרררררר טררררר׳. וואו דג!! המלחמה איתו היתה קשה. 10 קילו של טונה נלחמת. היה קשה להוציא אותו מהמים לבד. אבל לבסוף הוא נחת על הסיפון בעל כורחו. לאחר הניקוי (גם של הסיפון) העברתי את הטונה לפריזר שלנו. אז כרגע יש לנו לא רק בשר, אלא גם טונה חמודה שחולקה למנות של פילה. טעים טעים טעים!!

אני גם רוצה לשתף אתכם בכמה חוויות לא הכי שגרתיות שארעו לנו:
לדוגמא: כאשר יצאנו ממפרץ פטרה אל עבר הים האיוני החלטנו לשוט למפרץ ושמו: Pera Pighadi באי Ithaka ולהשאר שם כיומיים. ידענו שתהיה רוח מערבית יחסית חזקה והמפרץ הזה מוגן באופן מושלם מהרוח הזאת. הגענו,  ובאמת נהננו מאוד מהחוף, מהמים הצלולים ומהטבע הפראי. בלילה הראשון היו באמת רוחות מערביות. המפרץ הגן עלינו באופן מושלם אך הרוחות היו יחסית חזקות. בלילה השני עגנה לידינו יאכטה ועליה משפחה נחמדה מקרואטיה, היא עגנה כ -30 מטר מאיתנו. בערך בשעה 10 בלילה כשעדיין נושבות רוחות ערות שרון ואני יושבים בקוקפיט ומקשקשים לנו. פתאום אני שם לב שהסירה לידינו מתחילה לשוט לה. אף אחד לא נמצא אצלה בחוץ. חושך מוחלט בסירה, והיא שטה. מתרחקת. בחוץ והיא מתרחקת ומתרחקת. למזלה כיוון השיט היה אל עבר הים ולא אל הסלעים שהיו מרחק 50 מטרים ממנה. היה חושך מוחלט והמשפחה הנחמדה לא שמה אפילו לב שהם כבר רחוק מאוד מהמקום שעגנו. אנחנו חושבים איך אפשר לעזור? לקחנו פנס גדול ואת צפצפת הערפל. צפצפנו חזק באמצע הלילה והארנו גם עם הפנס לעבר הסירה. בשלב מסוים, אולי כשהסירה כבר הייתה 300 מטר רחוקה מאיתנו, שמנו לב שמישהו מחזיר לנו הבהוב של פנס מהסירה. הכל טבע וחושך מוחלט ואנחנו עוזרים להם לעגון ומראים להם את הים בעזרת פנסים ענקיים. הסקיפר לא הפסיק להודות לנו, הם זרקו עוגן שוב. ייעצתי להם הפעם לזרוק קצת יותר שרשרת… בבוקר הם סיפרו לנו שהם באמת כמעט ישנו ולא שמו לב בכלל שהם שטים להם בעל כורחם עד שהבת ראתה את הפנס שלנו ושמעו את צפצפת הערפל.

וגם: ״אורחים חדשים הגיעו״:)

לפני כמה ימים זרקנו עוגן בכפר שנמצא באי Lipari (הגדול מבין האיים האיוליים הצפוניים לסיציליה). כל האיים באיזור הם הרי געש חלקם פעילים. היות והאיים רובם הרים תלולים, קשה לפעמים למצוא מים לא עמוקים כדי לעגון. לאחר חיפושים וסיבובים זרקנו לבסוף את העוגן בעומק של 20 מטר עם 60 מטר שרשרת. הלכנו לישון כשעוד כחמש יכטות עוגנות לידנו. בבוקר בשעה תשע אני כולי עוד ישן ומציץ דרך חלון השירותים החוצה ומה אני רואה?-  כל סירת מנוע קטנה שכתוב עליה ״pilot” כחמש מטר ממני. חשבתי לעצמי, מה עשינו לא בסדר? זאת משטרת החופים? לאחר כמה שניות של התעוררות הסתכלתי קצת שמאלה ולא האמנתי למה שני רואה. שררררון ! קראתי, יש לנו פה עיר 50 מטר מלפנינו. לא להאמין אבל אנית נוסעים ענקית עוגנת כמה כמה מטרים לפנינו וזה נראה ממש לא נחמד. האיש הנחמד על ה ״pilot” ביקש/הציע לי למצוא מקום עגינה אחר. הוא יעזור לי… העברנו לפחות שעתיים וארבע נסיונות עד שמצאנו מקום חדש. כך זה גם בים. הגדולים והחזקים תמיד לוקחים את זכות הקדימה…

דייג ב Messina strait
המעבר בין סיציליה ליבשת של איטליה ידוע בזרמים החזקים וברוחות הצפוניות הערות שבו. בחודשי הקיץ עוברים באיזור הזה הרבה דגי חרב וטונה גדולים. הדייגים משתמשים באיזור זה בשיטת דייג מאוד ייחודית ועתיקה כדי לתפוס את דגי החרב הגדולים. הם בנו סירות דייג עם תורן גבוה. שם למעלה יושבים עד שלושה אנשים ומחפשים עם משקפות את דגי החרב הישנים. שרון טוענת כל הזמן: ״חבורת משועממים״ ואני דווקא נפעם משיטת הדיג הזו. כשהם רואים דג, הם מכוונים את הסירה ומתקרבים לאט לאט. דייג אחר יוצא דרך הגשר הארוך אל מחוץ לסירת הדייג ותופס את הזג בעזרת זריקת צלצל גדול. פשוט מדהים לראות איך הסירות האלה מסתובבות ותופסות דגים בשיטה ייחודית רק לאיזור הזה.

viva Italia, עוברים לאיטליה

כששכרנו רכב בסיציליה עברנו ליד הר הגעש : האתנה . עלינו עד למעלה, וזו היתה חוויה מדהימה.

שרון עוד תספר יותר בפוסט הבא, אבל באי Vulkano שהוא אחד מן האיים האיוליים גילינו חופים עם חול פודרה חלק חלק ושחור כפחם. זה היה ממש מוזר בהתחלה.

תיפוס ( אני לבדי)  על הר הגעש באי Vulkano

בשעות הבוקר המוקדמות, בעודנו יושבים לארוחת בוקר בקוקפיט הגיעו דייגים איטלקים לסיור בין הסירות העוגנות ומכרו מן השלל, רכשתי לנו ארבעה דגים ובאותו ערב אםינו אותם בתנור עם שמן זית ושום.

מן המראות שחולפים על פניך בדרך לעגון באי  Lipari

לא היה לנו קל. הרוחות היו חזקות והכיוון התחלף בכל כמה שעות מה שהצריך החלפת מקום עגינה בבוקר , בערב ואפילו פעם אחת באמצע הלילה.

הגענו גם לאי Stromboli. שם עלינו עם מונית חשמלית לגובה של 400 מטר עד למסעדה שצופה על התפרצות הר הגעש ששמו כשם האי (סטרומבולי) עידו כל הזמן שאל ״ההר מתפוצץ?״ מכנים את ההר הזה המגדלור העתיק ביותר, והוא באמת מיוחד כל כך מכיוון שהוא כל הזמן פולט ומתפרץ במינונים רגועים יחסית. חווייה מדהימה הייתה לצפות בזה. בדרכנו למעלה חלפנו על פני פיאצה קסומה עם תצפית אל עבר המקום בו עגנו.

בדרך פגשנו גם פיראטים 🙂 ועידו הכין את כלי הלחימה.

הפוסט יצא לי מבולבל וארוך אבל לפחות ׳מיקמתי׳ אתכם במקום בו אנו נמצאים: איטליה, ושרון בטח תכתוב שוב בקרוב (אני מקווה) משום שהמצב בארץ הוציא ממנה כל חדווה לכתוב. שמרו על עצמכם ואל תשכחו יש לנו ארץ נהדרת.