Posted from Carriacou and Petite Martinique, Grenada.
אני לא יכולה להעיד על עצמי, וגם לו יכולתי, בכלל לא בטוח שהייתי מצליחה להסביר עד כמה המסע שלנו משנה אותי. אז, אוקיי, זה נכון שטרם הפכתי לאישה שקטה, עדינה, גבעולית ורגועה, אך נדמה שהמסע על ׳שרונה׳ משחרר אותי מכמה שלשלאות, בהן הייתי כפותה, עד כדי שבי. והמשמעותית שבהן היא התשוקה, נטולת הרסן, שהייתה לי לחיי עונג, הנאה ופינוק, ובמילים אחרות: נגמלתי מן הנהנתנות הכפייתית.
כי בינינו, כמה נהנתנית את יכולה להיות כשאת כבר יותר מתשעה חודשים מרוקנת את המעיים שלך בממוצע אחת לשלושה ימים, כמה הנאה אפשר להפיק מסחיבת ארבעה סלי אוכל כבדים, ברחובות ללא מדרכה, בחום של 38 מעלות בצל (כשברוב המקרים הילד שלך, בן השלוש, יושב לך על הכתפיים), וכמה עונג מצוי בשינה כשהסירה מתנדנדת ומיטלטלת, ועל מיטה שתמיד – לא משנה באיזו נחישות אנער את המצעים בכל בוקר- יוותרו בה גרגרי חול סוררים וחצופים שידבקו לי ללחי. ורשימת הקשיים ארוכה היא עד מאוד, אך לא התכנסנו היום כדי לקטר (נהפכו) ועל כן תספיק הרשימה הזו לשלב זה.
אז נכון, ההדוניזם היא לא הפילוסופיה המנהלת את החיים על הסירה, והעונג הוא אינו רצוף כאן וגם איננו השולט פה, בממלכת השיט והים, ועדין… איך אסביר לכם, שמעולם לא חוויתי הנאה אמיתית כפי שאני חווה כאן, בצידו של הקושי. כי כשאנו מגיעים למפרץ נפלא ועוגנים בשלווה, ושיר יפה של בילי הולידי נשמע ברדיו המקומי, והיופי מסביבי הוא כמעט ועוצר נשימה, והבחילות ותחושת הכבס נעלמו להן כלא היו, ואני מביטה באוקיינוס האטלנטי ובגווניו הכחולים שמשתנים ללא הרף (רגע אחד צבעו כחול-צי, רגע אחר מתחלף לכחול כדיו, ולפעמים צבעו ״תכלת בייבי״ או טורקיז וקצת ירוק ׳מתגנב׳ סמוך לאיזה ריף נפלא) והילדים שלי שוחים עירומים, משחקים עם ילדים אוסטרלים או איטלקים, ואני שומעת את קולות השמחה והצחוק שלהם- וההנאה היא, באמת, כמעט ואינה ניתנת לתיאור.
משום שהרגע הזה, בו אתה מבטל ומוחק את ייסוריך, הרגע הזה, בו אתה נח מעמלך, הרגע הזה בו אתה מרפה מן הרגעים הקשים שעברת, הוא הרגע שבו אתה מלמד את עצמך מהי הנאה. אתה נהנה (לפעמים עם צביטה בלב, לפעמים עם צריבה בגרון) להביט בכוכבים ולעסות את הכתף הכואבת מן המשא, אתה נהנה להניח את רגליך בתוך גיגית מים צוננים, לא למען הטיפוח כי אם למען המרפא.
ואתה חי את החיים כפי שהם, כפי שנועדת לחיות אותם, כפי שבחרת וכפי שקבע לך גורלך, כי החיים… כמו והיו אחד מהחבלים בסירה שלנו, שזורים חוטים חוטים של קושי עם יופי, סבל והנאה וכל הניסיונות הנואלים שלי מן העבר לבטל את הקושי בעזרת חבילת ספא מפנקת או מצעי סטן לבנים שרכשתי רק הרחיק אותי מהרגע הזה,,, בו ביטלתי וחיבקתי את ייסורי,, וישבתי לרגע אחד עם עצמי ואמרתי, ככה בשקט, רק לעצמי, שלמרות הכל- זה שווה!
נעורים
**************
כי זה לא באמת משנה בני כמה אנחנו או איך אנחנו נראים, כל זמן שאנחנו נמצאים במקום הנכון לנו.
אי בודד
****************
שחיה (ברור שחתירה, אלא מה?), ומיד אחר כך מנוחה על הערסל באי הבודד. ולשאלה הנדושה: מה תקחי לאי בודד? אענה: אתכם!
טרנספורמציה
*******************
את VÄSTRA BANKEN, אניית הברזל (השבדית) האדומה, השיטו זוג שוויצרי שהכרנו משטוקהולם ועד הקאריביים, שיפצו את הפנים והפכו אותה למקלחות ושירותים ליושבי המרינה Le Phare Blue שבאי גרינדה, וגם לפינת ישיבה נעימה, ובה ספרי קריאה וגם ספריית DVD עם אוסף די מרשים. את החלק העליון של האונייה הותירו כשהיה, והוא מוזיאון. האונייה עוגנת כאחת הסירות, ונדרשו לי כמה רגעים להבין שאין מדובר בסירה רגילה שעוגנת (Long side) כי אם באחד ממתקני המרינה.
מניפה של הטבע
******************************
עוד יצירה של גנני הקאריביים המצטיינים.
מחיצה
*****************
וילונות מחרוזים שקופים ושחורים בבית קפה (עצה: אל תנסו את זה בבית;)
אומנות
***************
מישהו אמר ג׳קסון פולוק ולא קיבל?- ציור שמן ענק על רצפה בבית קפה בעיר סנט ג׳ורג׳ שב- Grenada. שם הצייר לא ידוע, ובעלת בית הקפה החשדנית סרבה למסרו.
מלוכלך זה הנקי החדש
*************************
הסניקרס הלבנות שלי, אותן רכשתי לפני היציאה למסע, מלוכלכות. ואם לדייק- מטונפות. כלום לא עוזר, ניסיתי הכל. מה לעשות…הגשמים, השלוליות, הבוץ, הרחובות המלוכלכים הותירו כולם את סימניהם על הנעלים שלי. כמעט אמרתי נואש, כמעט שנפרדתי מהן בכאב, עד שפגשתי בהפקה של ווג וגם בגברת ג׳ין בירקין, שמלמדת את כולנו שכשהבגד תפור יפה, ענוג וגם נקי (ואם את בנוסף נראית כמו ג׳ין בירקין זה בכלל טוב) אפשר לאזן עם מעט טינופת (אבל שימו לב- הטינופת של בירקין אינה כוללת כתמי שמן, גריז, במבה או מעדן ׳מילקי׳). אז סוכם: סניקרס מטונפות זה הלבן החדש.
געגוע
*****************
מתגעגעת לחברה הטובה שלי, קארין, שמכינה את השפריץ הכי טעים בעולם, הכי יצירתי (לפעמים אפילו מלפפונים היא מפזרת הקוסמת שלי והטעם פשוט נפלא) והכי יפה בתבל. רק לשבת אצלה בדירה, ולקבל מידיה הענוגות את המשקה הנפלא הזה, והכל, איכשהו, תמיד נראה קל יותר אחר כך.
you are absolutely incrrrreible
נכון , אין לי חיים:)) מחכה שתודיעי לי על פוסט ומתפלק לי יש :))!!!
כולי מתמוגגת מהנאה ונחת .מתחשק לי לאמר שאת עושה דרך , אבל הנכון הוא שאת נותנת לדרך לעשות אותך .
וזה מרחיב את הלב מאושר . אני קוראת אותך מחוייכת וצוחקת ליקרא פוסט שלך זה ליהיות מסופקת נפשית רוחנית וצחוקית . שעת טיפול פסיכולוגי , שחיית בוקר בגורדון (לאי),תערוכת אומנות , מוסיקה ומשקה ומעל לכל פוסט אופנה . יחי הנעורים !!!
נשיקות חיבוקים אוהבים ומתגעגעים . . אגב איך האוכל ?
מפנטזת על המסעדה הסינית בקלרה פלאץ באזל