אז כפי שכבר הסברתי בפוסט הקודם, נמצאו בשרונה ( שם הסירה שלנו, למי ששכח) מספר ליקויים טכניים. היות והסירה אמורה להיות מוכנה לחציית האוקיינוס ובכלל לטיול מסביב לעולם, ברור שהתיקונים הם בראש סדרי העדיפויות שלנו. בלית ברירה נפרדנו בזריזות מן העיר פטיה, ומכל האנשים המקסימים שהכרנו שם, הוצאנו את כל המפרשים ( הייתה לנו רוח גבית מושלמת) ושמנו פעמנו לכיוון Göcek ( עיירה קטנה השוכנת גם היא במפרץ פטיה).

מדובר בשיט קצר מאוד, אבל מאחר ולא היה לנו למה שנגיע ל- Göcek עד ליום שני (תחילת שבוע העבודה), החלטנו לזרוק עוגן סמוך לאי קטנטן ושמו island Tersane, שנמצא כשעה וחצי שיט מגוצ׳ק, ובינתיים נבלה לנו בטבע ולא במרינה של עוד עיירה. אז באמת הורדנו עוגן, ואני שחיתי (שיואוו איזה מים קפואים אלה היו) וקשרתי את ירכתי הסירה לסלע ביבשה- וזה כדי לאבטח את שרונה באופן מושלם.

לאחר מכן הורדנו את הדינגי שלנו ( סירת גומי קטנה עם מנוע) ושטנו אתה ליבשה. הילדים פשוט ״עפו״ מרוב אושר. כשהגענו ליבשה קיבלה את פנינו משפחה טורקית חמודה שמתפעלת מסעדה קטנה וחווה קטנה עם מעט בעלי חיים ומעט מרעה. רוב יושביי הסירות שבמעגן מגיעים לארוחת ערב אצל בעלת הבית, ועל כן שוקדת כעת המשפחה על הכנת סלטים ( הטורקים הם אלופי המאזטים), סידור שולחנות ואפיית ככרות לחם. המקום מטופח, מי הים צלולים ותכולים, שולחנות מברזל,כיסאות מרופדים בכריות טורקיז רכות, אדמת חמרה, חלוקי נחל ותנור לחם גדול, שבמהלך הערב יוציא יותר מעשרים כיכרות יפים ( אני הפסקתי לספור בשלב מסוים) ומדורת אש ענקית במרכז רחבת השולחנות כדי להתחמם (קריר בערבים).

את פנינו קיבלה ילדונת מקסימה כבת ארבע (ביתה של בעלת הבית) ושמה ׳עזה׳ (כן. כשם העיר) עזה הציעה לקחת אותנו לטיול בחווה שלהם. רונה ועידו הלכו שבי אחרי ילדת הים הפראית והחברותית הזו. הם מדדו כל תנועה שלה, בדקו כל אבן בה היא בעטה והרימו אחריה מקלות. שני ילדיי העירוניים הופנטו על ידי נסיכת ים טורקית, מעין בילבי טורקיה, בעלת רעמת תלתלי דבש שלא חדלה מלדבר טורקית איתנו. היא גררה את כולנו לתפס על חומת לבנים שבורה, הציגה בפנינו את 7 התרנגולות, היא הזמינה אותנו אל הרפת ואף משכה את ידה של רונה והניחה את האצבע הקטנה של רונה בפיו של עז תינוק שינק אותה כמו והייתה פיטמת אמו. עידו ביקש לרכב על הטרקטור שעמד בסמוך לרפת וישב עליו כמחצית השעה, וכל זאת כשברקע המפרץ המקסים.

חזרנו לסירה, אכלנו את ארוחת הערב שלנו בסירה, ויצאנו לסיפון וחיכינו לשקיעה.

נשארנו יומיים ב- Tersane. ביום שלמחרת הגיעה הילדה עזה לשחק עם רונה ועידו בסירה שלנו ואנחנו ואכלנו את ארוחת הערב אצל משפחתה ולא בסירה.רוחות חזקות וגשם בוצי ירד על האי והסירה ( כלומר: הבית שלנו) התלכלכה כהוגן.

למחרת בבוקר, שתינו כוס קפה קטנה ויצאנו מיד לדרך לגוצ׳ק לתיקון הסירה. הסירה שלנו כבר שנים בטורקיה ויש לנו ניסיון מדהים ומצוין עם בעלי מקצוע טורקים, אך הפעם אתרע מזלנו ופגשנו באיש שאכל לנו את האיברים הפנימיים אחד אחד.  גמר לנו את הבריאות . רשלנויות הברזות מה לא  אז החוויה הפרטית שלנו ממש לא דוגמא מייצגת לעם הטורקי שתמיד קיבל אותנו בסבר פנים יפות, טרח עבורנו והשיא לנו עצות חכמות במולדתו.  אבל מה לעשות נפלנו על רמאי אחד, וזאת יש לומר הרים את מפלס העצבים והלחץ בסירה באופן משמעותי. הרגשנו לכודים. תקועים בגוצ׳ק, חסרי אונים. בסופו של דבר תוקנו חלק מהדברים והחלטנו שאת יתר הליקויים נתקן בדרך.החלטנו פשוט לעוף מגוצ׳ק. וכך עשינו. ברחנו משם כל עוד נפשינו בנו. יצאנו לים הפתוח, רוח צדדית חזקה. ארבעתנו  מאוהבים אחד בשני…מפרשים מלאים,,,ויצאנו לכיוו העיר השוקקת והיפה מארמאריס- על כך בפוסט הבא.