Posted from Grenadines, Saint Vincent and the Grenadines.
ואחרי חודשים ארוכים של דילוג בין איים נפלאים וקסומים של הים התיכון הגענו עם שרונה לעיר דניה (denia) שבספרד, ולאחר ביקור קצרצר בישראל (לכבוד יום הולדתה ה-60 של אמי האהובה), התחלנו במסע לעבר גיבראלטאר.
העיר דניה סיפקה לנו את כל מה ששייטים זקוקים לו (אנשי מקצוע איכותיים לתיקון קלקולים בסירה, שהיה חשוב לבצע לקראת ההכנה לחציית האטלנטי) והחשוב מכל: מפגש עם שייטים, אשר עושים בדיוק את אותה הדרך, כמונו פניהם מועדות אל עבר הקאריביים. וכמו בחיים הרגילים- פגשנו אנשים נחמדים וגם נחמדים פחות.
בכל יום שטנו כ- 60 מייל ( ימי שיט מלאים) ובערב עגנו בערים קטנות ושכוחות אל, גופנו עייף, עינינו טרוטות מרוח הסתיו שהצליפה בהן ללא רחם משך שעות השיט הארוכות. מבשלים משהו לארוחת ערב, מנקים, ונופלים שדודים על המיטות. בדרכנו עצרנו בעיר הנפלאה קארטאחנה, שנינו הסכמנו שיכולנו פשוט לחיות שם. אירופה הקלאסית עם ניחוח ים תיכוני (תודו שזה פשוט שילוב מנצח;)
סתיו,, אירופה מתקררת. התקדמנו במהירות והים כבר לא היה זוהר ותכול כפי שהיה בימי הקיץ, נצנוץ השמש על פני הים התחלף בקצף לבן מרעיש וכועס, הגלים הקשו עלינו, אבל עשינו זאת… הגענו לגיברלטר, והספרדית פינתה מקום לאנגלית הבריטית. מטבע היורו נדחק הצידה והנה בכיסנו הפאונד הבריטי העוצמתי, וגם הסירות השתנו,,, כבר לא היו סביבנו סירות הצ׳ארטר (המושכרות), והנה מסביבנו סירות של מטיילים, של משפחות, של זוגות, של קבוצת חברים (חבורת שבדים כבני עשרים ששטים מסביב לעולם בסירה ברזל מרופטת).
כולם נחים לפני השיט הקשה (6 ימים מלאים ובדרך כלל תנאי ים לא קלים) אל האיים הכנריים. כולם מתקנים, תופרים חור במפרשים, מתקנים נזילה במנוע, מתקנים את הדינגי, בודקים את תקינות מתפיל המים, כולם אוכלים (האוכל לא משהו, כיאה למסורת הבריטית ארוכת השנים;) במסעדות (אתנחתא מן הבישולים התכופים) וכולם מתרגשים.
בגיברטלטאר נוחתים המטוסים על כביש, שנסגר לכלי רכב בכל נחיתת מטוס, והמטוס נוחת כאילו והיה רכבת שחולפת (מראה פשוט מהפנט:). עלינו להר הקופים המפורסם של גיבראלטאר ושם חיכתה לנו חבורת קופים פראית וחצופה, שכמעט וחטפה לליאור את המשקפיים, וגנבה לעידו את שקית הבייגלה מן העגלה (אויש, כמה שהקטן הדרמאטי שלי בכה).
אנחנו נפרדים מליאור לשבוע ימים, הוא שט לאיים הכנריים, וכעבור שבוע נפגוש אותו בגראנד כנריים לאס – פאלמאס, במרינה העמוסה עד אפס מקום בסירות, שכולן משתתפות בשיט העולמי לחציית האוקיינוס.
יש רציף שלם של סירות עם משפחות והכל מרגש, צבעוני מדגלים ושלטים, ילדים לבושים בחולצות של ה ARC ליאור מצטרף לקורסים בעזרה ראשונה, קורס בקשר, תצוגה חיה של הצלה ממסוק, ואנחנו מגלים עולם של משפחות יפות, שעזבו הכל, שמלמדים את ילדיהם בבית ספר ביתי ושהבן הבכור הולך עם האבא (הסקיפר) לכל מקום ולומד להיות לעזר לסקיפר.
ה- ARC יוצאים לחצות את האוקיינוס ואנחנו נותרים לבדנו במרינה שכמעט התרוקנה לחלוטין.
בעוד ימים מספר יצטרפו חברינו לסירה וישוטו עם ליאור ויחצו עמו את האוקיינוס. המשפחה יוצאת לטיול קטן באי, מתפשים על הר ועורכים פיקניק קטן.
הילדים ואני נפרדים מליאור לחודש ימים, מתנשקים ונפרדים מליאורי שלנו, ומתפללים לשלומו.
** ליאור אמר שיכתוב מתישהו בלוג על חציית האוקיינוס, בואו נקווה שזה יקרה עוד השנה;)
רק טוב לכולכם, קוראים נאמנים ואהובים שלנו, רק טוב!
Leave a Reply